<h1>ארחות חיים הלכ' ברכות סימנים ס"ח—ס"ט</h1>
<h2>דף מ:</h2>
וכל הברכות שאמרנו צריך לומר בהם שם ומלכות שהרי אמרו כל ברכה שאין בה הזכרת השם ומלכות שמים לא שמה ברכה. ואף מה שהביאו בגמרא בריך רחמנא מריה דהאי פתא ובריך רחמנא דיהבך לן כבר, פי' המפרשים ז"ל שהזכרת שם ומלכות היו בהן וכך הנוסחא בריך רחמנא אלהא מלכא דעלמא ומשום כך נפטרין מברכות אלו שאלמלא כך לא היו נפטרין מהן, וכן נמי פסקו הרי"ף והרשב"א ז"ל דהלכה כר' יוחנן דבעי מלכות. וכן נמי פסק רבינו האיי גאון ז"ל וז"ל כללו של דבר היא אמאי דעמא דבר היא ההלכה וכמנהג עבדינן ולא משנינן כדאמרינן בסוף פרקין א"ל בי ר' חנן לאביי הלכתא מאי א"ל פוק חזי מאי עמא דבר ור' יוחנן מודה בברכה הסמוכה עכ"ל. ובהדיא אמרו כן בירושלמי דגרסינן התם על מתניתין דהכא ר' יהודה בשם רב כל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה. אמר רבי תנחומא אנא אמרית טעמא דכתיב ארוממך אלוהי המלך. אבא אמר צריך לומר אתה ושמואל אמר צריך לומר אלוהינו. ואף הרמב"ם כתב כן שכלן בשם ומלכות תמצא בפתיחה לעולם ולא בחתימה. וכ"כ הר' ראובן בר חיים בספר התמיד שחבר. וכן נמי ביאר הרשב"א בפי' ההגדו' בפי' כל ברכה שאין בה הזכרת השם וכו', וכן נמי כתב הר"י בר יקר בפי' התפלות שחבר וביאר שם ואל תתמה על מהולל בתשבחות שיש בה מלכות משא"כ בסוף ברכ' אחרת כי אין ההקפד' אלא כשאומר מלך העולם העושה כך וכך וכן כל הברכו' אבל מלכות זה אינו אלא על התשבחות ולא על עשייה כלל ע"כ: ואסור למברך לזרוק הברכה מפיו פי' שלא יהא אומרה במהירות שדומה עליו כמשאוי אלא שחק קבוע עליו. וכן לא יברך שום ברכה בלבו ואם בירך יצא ובלבד שיניע התיבות בשפתיו.
